ההורמונים הם חומרים המופרשים מאזור אחד בגוף, מועברים בזרם הדם לאזורים אחרים, ושם דרך היקשרות לרצפטור (קולטן) ספציפי גורמים פעולה ביולוגית. אף שההורמון מועבר בזרם הדם ובא במגע עם רקמות רבות, הוא משפיע רק על מי שיש לו את הקולטן הספציפי המאפשר לו להגיב להורמון.
קיימים מספר רב של הורמונים המשתתפים בתהליך הגדילה, אולם ההורמונים החשובים ביותר בתהליך הגדילה, הפועלים מהינקות ועד השגת הקומה הבוגרת, הם הורמון הגדילה(Growth Hormone) והורמוני בלוטת התריס.
שנים רבות נחקרה שאלת המנגנון המפקח על גדילת העצמות והתארכותן אצל ילדים. ההורמון הנחקר ביותר בנושא זה הוא הורמון הגדילה. ההורמון המגרה את הייצור וההפרשה של הורמון הגדילה הוא ה- (GrowthHormone Releasing Hormone) GHRH וההורמון המדכא את הפרשתו נקרא סומטוסטטין.
מנגנון הפרשת הורמון הגדילה כולו מכונה “ציר הורמון הגדילה”, שהוא ככל הנראה הציר העיקרי שבאמצעותו מפקחת בלוטת יותרת המוח (ההיפופיזה) על גדילת הגוף. הורמון הגדילה מופרש בפעימות, בעיקר בלילה, מגיע לכבד ונקשר לקולטני הורמון הגדילה שבתאי הכבד. קשירת ההורמון לקולטן מגרה יצירה והפרשה של פקטור גדילה חשוב הדומה לאינסולין, שנקרא “פקטור גדילה דמוי אינסולין (IGF-I – Insulin Like Growth Factor-I). פקטור זה מופרש לדם, מגיע ללוחיות הגדילה שבקצות העצמות וגורם להתרבות תאי הסחוס שבלוחיות, להבשלתם ולהתמתחותם, מה שמביא להתארכות העצמות ולגדילה.
חולים עם פגיעה בהפרשת הורמון הגדילה סובלים בילדותם מקומה נמוכה עם קצב גדילה איטי מהנורמלי לבני גילם, וללא טיפול מתאים סופם לסיים את גדילתם כבוגרים נמוכים מאוד. גם חולים עם עמידות מולדת לאפקט הביולוגי של הורמון הגדילה, בשל פגמים שונים ברמת הקולטן של הורמון זה, או עם הפרעה בקולטן של IGF-I , סובלים מקומה נמוכה קיצונית וקצב גדילתם איטי. ילדים הסובלים ממחסור בהורמון גדילה צריכים להיות מטופלים על ידי מתן ההורמון באופן חיצוני.
בילדים עם תת-תזונה כרונית נמצאו פעילות נמוכה ורמות נמוכות של פקטור הגדילה מסוג ה- IGF-I. שיקום תזונתי מחזיר את רמות פקטור גדילה זה אל תחום הנורמה לאחר 9-29 יום בדרך כלל. ילדים הסובלים מתת-תזונה מפתחים גם עמידות נרכשת לאפקט הביולוגי של הורמון הגדילה. כלומר, גם אם הורמון הגדילה מצוי בשפע או ניתן בזריקות, הוא אינו משפיע. עמידות נגרמת בשל הפרעה לפעילותו של הקולטן (הרצפטור) של הורמון הגדילה.
ציר הורמון הגדילה רגיש מאוד להפרעה באספקת המזון. כאשר הפרעה כזו מתרחשת, יש ירידה ברמות הורמון הIGF-I והגדילה נעצרת. כלומר, הפרעה באספקת המזון יכולה להפריע לציר הורמון הגדילה ולגרום להפרעת גדילה. עדויות רבות מוכיחות כי נוסף על השפעת המזון על ציר הורמון הגדילה, יכול המזון להשפיע על גדילת ילדים במנגנונים חשובים אחרים. במקרים אלו, בהם העיכוב בגדילה נובע ממחסור באספקת מזון ולא ממחסור בהורמונים החיוניים לגדילה, חשוב להעשיר את תזונת הילד, כך שיקבל את כל רכיבי המזון החיוניים עבורו.
מחקרים רבים הראו כי להרכב התזונה יש השפעה חשובה על תהליך הגדילה, וכי גיוון המזון קשור בירידה בסיכון לקומה נמוכה. ארוחות המורכבות רק מפחמימות (סוכריות וממתקים אחרים) יתרמו פחות לגדילה מאשר ארוחות מאוזנות הכוללות את כל אבות המזון (פחמימות, שומנים, חלבונים). בשנים האחרונות יותר ויותר מחקרים מצביעים על חשיבות החלבון, ובעיקר חלבון מהחי (ממקורות של חלב, בשר, עוף, דגים וביצים), על גדילה מיטבית בילדים. גם חוסר בוויטמינים ומינרלים יכול לגרום הפרעה בגדילה, גם כאשר כמות הקלוריות ואבות המזון מספיקה. ויטמינים ומינרלים כגון ויטמין A, ברזל ואבץ בעלי תפקיד חיוני בתהליך הגדילה. סידן וויטמין D חשובים אף הם לגדילה והתפתחות תקינות של העצמות.
במקרים בהם העיכוב בגדילה נובע ממחסור ברכיבי מזון חיוניים, ניתן לשלב בתפריט מנה יומית של PRO-UP. אבקה זו פותחה במיוחד עבור ילדים הסובלים מעיכוב בגדילה על רקע תזונתי והיא מכילה כמות גדולה של קלוריות וחלבון, ואת כל מגוון הויטמינים והמינרלים החיוניים לגדילה שהוזכרו קודם לכן. אבקה זו אינה מכילה הורמון גדילה והיא נחקרה בבית חולים שניידר על 200 ילדים בריאים הסובלים מעיכוב בגדילה על רקע תזונתי והוכחה כיעילה בשיפור מדדי הגדילה של הילדים.
חשוב לציין, כי ילד הסובל מעיכוב בגדילה צריך לעבור ברור רפואי מקיף במטרה למצוא את הסיבה לבעיה. במידה ויתברר כי העיכוב בגדילה נובע ממחסור בהורמון גדילה, הילד יקבל טיפול בהתאם בהנחיית האנדוקרינולוג המטפל. במידה ולא ימצא מחסור בהורמון גדילה והעיכוב בגדילה יתברר כתוצאה של מחסור תזונתי, אז חשוב לוודא כי תזונת הילד מספקת את כל רכיבי המזון הנדרשים לו.
