על מנת לשמור על מצב תזונתי תקין יש צורך להקפיד על צריכת מזון נאותה, הכוללת צריכת קלוריות מספקת, צריכת חלבון איכותי בהתאם למצב וצריכת ויטמינים ומינרלים חיוניים. כאשר אדם אינו מצליח לענות על צרכיו התזונתיים יש צורך במתן תמיכה תזונתית. ישנן שלוש דרכים למתן תמיכה תזונתית פעילה: העשרה דרך הפה, הזנה דרך צנרת ישירות לקיבה ולמעיים (הזנה אנטרלית), הזנה דרך הוריד (הזנה פרנטרלית -Parenteral nutrition).
ישנם מצבים רפואיים מגוונים בהם מתעורר צורך להיעזר בהזנות מיוחדות, כגון אלצהיימר, דמנציה, מחלות סופניות, מצבי צמח מתמשכים, טראומה, חוסר תפקוד של מערכת העיכול ועוד. ניתן לחלק את המצבים המחייבים התערבות תזונתית לכמה גורמים:
גורמים פיזיים/רפואיים – מצבים בהם מערכת העיכול אינה סופגת באופן מלא את המזון או שאינה מתפקדת כלל עקב ניתוח או טראומה אחרת, מצבים של קשיים בבליעה או בלעיסת המזון, מצבים של התחלת טיפול פסיכיאטרי הגורם לישנוניות וחוסר אכילה.
גורמים נפשיים – מצבים בהם המטופל במצב נפשי ירוד, מצב הגורם לאי רצון לאכילה ולחוסר תיאבון כמו בדכאון.
גורמים סביבתיים –מצבים בהם התנאים הסביבתיים לא מאפשרים תזונה תקינה, כמו במצב כלכלי שאינו מאפשר רכישת מזון בכמות נאותה.
על מנת להתגבר על חוסר היכולת לאכול בכלל או לאכול בכמות מספקת, משתמשים בתכשירי מזון ייעודיים, בהתאם למצב. ישנן כמה קבוצות של תכשירים ייעודיים:
תרכיבים הניתנים דרך הפה כהעשרה או כמזון בלעדי – יכולים להינתן כתוספת למזון הנאכל או כהזנה בלעדית במידה והמטופל אינו אוכל כלל. במידה ומדובר בתוספת בלבד ניתן להשתמש באבקות העשרה שונות שניתן להכניס למזון שאותו אדם אוהב ורגיל לאכול. במידה ומדובר בהזנה בלעדית רצוי להשתמש בתכשירי מזון רפואי המגיעים לרוב בצורה נוזלית ומוכנים לשתייה. כאשר ישנה מעורבות של הפרעת בליעה, הפתרונות הנוזליים בד”כ לא יתנו מענה ויסכנו את המטופל ולכן תהיה עדיפות להשתמש באבקות העשרה.
תרכיבים הניתנים בצינורות הזנה– כאשר אדם אינו מסוגל לאכול בעצמו נעשה שימוש בהזנה דרך צינורות הזנה. ניתן להאכיל דרך זונדה העוברת מהאף לקיבה או על-ידי שימוש בצינורות הזנה המחוברים ישירות לקיבה או למעי – פתרונות אלו דורשים פרוצדורה ניתוחית. בכל פתרונות ההזנה מסוג זה יש להשתמש במזון רפואי המיועד לכך. במידת הצורך, ניתן להוסיף אבקת חלבון שנמהלה במים כתוספת לתכשיר ההזנה הבסיסי.
תרכיבים הניתנים למחלות מיוחדות– מדובר על קבוצת תכשירים שיכולים להינתן דרך הפה או דרך צנורות הזנה (כאבקה או כנוזל בהתאם למצב) ויש להם ייעוד למחלות מסוימות או לאנשים בעלי צרכים תזונתיים מיוחדים. לקבוצה זו משתייכים תכשירים המיועדים לחולי סוכרת, לחולי כליות, לחולים מונשמים ועוד.
תרכיבים מִשתנים (Modular formula)– לקבוצה זו משתייכים תכשירים של מרכיבים בודדים או חלקיים כגון אבקות חלבון, שמן MCT, הדסה קלורי ועוד. תכשירים אלו ניתנים כתוספת להזנה הבסיסית.
תרכיבים להזנה ורידית – אלו הם תכשירים מיוחדים המיועדים אך ורק למטרה זו. ישנם תכשירים המיועדים להזנה בוריד פריפרי וישנם תכשירים המיועדים להזנה דרך וריד מרכזי. תכשירים אלו חייבים להיות סטרילים ואבות המזון בהם מפורקים ליחידות הביס שלהם: סוכרים, חמצות אמינו וחמצות שומן.
סוג התכשיר והכמות המומלצת ממנו יקבע על-ידי תזונאי/ת קליניים או רופאים העוסקים בתחום. סוג התכשיר יקבע לאחר שקלול כל המידע הרפואי והסביבתי של המטופל.
מרבית התכשירים יכילו את כל אבות המזון: פחמימות, חלבונים ושומנים. תכשירי המזון הרפואי יכילו גם ויטמינים ומירלים בכמות גבוהה. התכשירים המיועדים למחלות ספציפיות לרוב יהיו דלים באב מזון מסוים, כגון דל פחמימות לחולי סוכרת, דל חלבון לחולי כליות, דל שומן לסובלים מדלקות בכיס מרה וכו.
חשוב להיוועץ באנשי מקצוע לצורך התאמת הפתרון המתאים ביותר.
