אי-ספיקת כליות כרונית הינו מצב רפואי בו תפקוד הכליות ירוד. במצב רגיל המזון שאנו אוכלים עובר פירוק. בחלק מהרכיבים הגוף משתמש לצרכיו וחלק מחומרי הפירוק צריכים להיות מופרשים החוצה מהגוף, למשל, אוריאה – היא תוצר פירוק של חלבונים וקראטינין – הוא תוצר פירוק של רקמת השריר. תפקיד הכליות הוא להוציא את חומרי הפסולת מהגוף על-ידי יצירת שתן והפרשתו. באי ספיקת כליות חלה ירידה בתפקוד הכליות ולכן הן אינן מסננות כראוי את חומרי הפירוק המתקבלים מתהליך חילוף החומרים. כתוצאה מכך חומרים אלה מצטברים בדם במקום להיות מפונים דרך השתן והם מהווים חומרים מזיקים.
שתי הסיבות העיקריות למחלות כליה הן סוכרת ולחץ דם גבוה. כמו כן היסטוריה משפחתית של מחלות כליה מהווה גורם סיכון, אולם גם מחלות אוטואימוניות, מחלות דלקתיות וכן מחלות טרשתיות יכולות להוות רקע לירידה בתפקודי הכליות. בנוסף, ישנן גם מחלות כיליה מולדות או תורשתיות. גם רעלים וטראומה יכולים לגרום למחלות כליה. קיימות תרופות ללא מרשם היכולות להיות רעילות עבור הכליה אם נוטלים אותן באופן קבוע לפרק זמן ארוך. נמצא כי אספירין, אצטאמינופן ואיבופרופן (אדוויל) עלולים לגרום לנזק כליתי. אדם הנוטל משככי כאבים באופן קבוע, צריך להיבדק כדי לוודא שלא נגרם נזק לכליות.
הסימנים הראשונים למחלת כליה יכולים להיות: לחץ דם גבוה, מספר כדוריות דם אדומות נמוך (אנמיה), דם ו/או חלבון בשתן. במקרה של הופעת אחד מן הממצאים הללו יש צורך בבדיקות נוספות. במקרים מסוימים יש צורך בביצוע ביופסיה.
קבוצה נוספת של מחלות כיליה הן מחלות הכיליה הסופניות. במקרים אלו מדובר על אובדן קבוע ומוחלט של תפקוד הכליות end-stage renal disease) ERSD). חולים כאלו זקוקים לדיאליזה או להשתלת כליה כדי להמשיך לחיות.
לא ניתן לרפא מחלת כליות כרונית. בשלבים הראשונים של מחלת הכליות ניתן להאריך את משך תפקוד הכליות על ידי נקיטת צעדים מסוימים אשר יקטינו גם את הסיכון להתקף לב ולשבץ מוחי והתדרדרות המחלה כגון שמירה על רמות סוכר תקינות בדם, שמירה על לחץ דם תקין ושמירה על תזונה מתאימה.
תזונה לסובלים מתפקודי כליות לקויים
החולים באי ספיקת כליות צריכים לשמור על דיאטה קפדנית דלה בחלבון, דלה בנתרן, באשלגן ובעלת כמות קלוריות נאותה. מטרת הדיאטה בשלב זה של המחלה היא כפולה: להאט את התקדמות המחלה הכלייתית ולשפר בשלבים המתקדמים את הרגשת החולה.
כמות החלבון היומית המומלצת היא אישית והיא נקבעת לפי משקל החולה, סוג המחלה הכילייתית, מחלות הרקע הנוספות שלו ובדיקות הדם שלו. יש להיוועץ בדיאטן/ית קליניים המתמחים בתחום זה על מנת להתאים תפריט מתאים.
הגבלת כמות החלבון בתפריט
מטרת ההגבלה היא לספק לגוף את כמות החלבון החיונית לו לקיום הבסיסי, אך לא ליצור עומס על הכליות מאידך ובכך לשמר את תפקודי הכליות הקיימים. מזונות עתירי חלבון כמו ביצים, בשר, עוף, דגים, חלב ומוצריו וכן מזונות ממקורות צמחיים כגון קטניות כחומוס, עדשים ושעועית לבנה משולבים בתפריט, אך בכמות מוגבלת.
במידה והחולה סובל מאי ספיקת כליות סופנית והוא מטופל בדיאליזה- במקרים אלו כמות החלבון בתפריט גדולה יותר, כיוון שישנו אובדן של חלבון בתהליך הדיאליזה ולכן יש צורך בתוספת חלבון בתפריט.
צריכת קלוריות לחולים באי ספיקת כליות
חשוב לאכול כמות מספקת של מזון (קלוריות) על מנת למנוע מצב של תת-תזונה, אשר יכול להחמיר עוד יותר את המצב הכללי. במידה והחולה סובל ממחלת כליה והשמנת יתר, עליו לרדת במשקל כיוון שהשמנת יתר מחמירה את מחלת הכליה. חשוב להיוועץ בדיאטן/ית לצורך התאמת כמות הקלוריות בתפריט בהתאם למצב הכללי של המטופל.
הגבלת נתרן ואשלגן בתפריט
כמויות נתרן גבוהות במזון יכולות להעלות אצל אנשים מסוימים את לחץ הדם ולכן יש להגביל את צריכת המזונות בעלי תכולת נתרן גבוהה. לפי הסימון התזונתי החדש של משרד הבריאות ניתן לזהות בקלות מזונות עתירי נתרן לפי המדבקה האדומה המופיעה עליהם.
אשלגן הוא מינרל הנמצא בירקות ופירות רבים כמו תפוזים, תפוחי אדמה, בטטה, עגבניות, קטניות יבשות, בננות ואגוזים ועוד. הכליות הבריאות מודדות את רמת האשלגן בדם ומווסתות אותה על ידי סילוק העודפים. כליות חולות אינן מסוגלות לסלק את העודף. כאשר פעילות הכליה נמוכה מאד, עלול להיווצר עודף אשלגן גבוה בדם, העלול לגרום לבעיות בקצב הלב ולכן יש להגביל את כמותו בתפריט. בניגוד לנתרן, אין על מוצרי המזון סימון המצביע על נוכחות גבוהה של אשלגן ולכן יש להיוועץ באנשי מקצוע. דיאטן/ית המתמחים בתחום יידעו להנחות את המטופל כמה אשלגן ונתרן עליו לצרוך וכיצד להצליח בכך.
תזונה לחולי דיאליזה
הטיפול בדיאליזה מאפשר סילוק סביר של חומרי הפירוק המתקבלים מתהליך חילוף החומרים ובכך הוא מחליף את תפקודי הכליות. אולם, אחת התופעות השכיחות בקרב חולי דיאליזה היא חוסר תיאבון ותת-תזונה בעקבות כך. כפי שציינו קודם לכן, בניגוד למצב שלפני טיפולי הדיאליזה, הדיאטה של מטופל הדיאליזה חייבת להיות עשירה בחלבונים. מומלץ לאכול במיוחד חלבונים בעלי ערך תזונתי גבוה, כגון ביצים, בשר, עוף ודגים (נטולי עצם כמו טונה).
יחד עם זאת, המגבלות על כמות האשלגן והזרחן בתפריט נשארות גם במצב זה ויש צורך בהגבלת נוזלים, כולל מים, מרקים, חלב ומוצרים נוזליים אחרים. חשוב לדעת כי דיאטות צמחוניות וטבעוניות מכילות כמויות גדולות של אשלגן, לכן בדרך כלל אינן מומלצות למטופלי דיאליזה. במידה והחולה הוא צמחוני או טבעוני, יש לעשות את הדיאטה בתיאום עם דיאטנית קלינית- נפרולוגית.
תזונה לאחר השתלת כליה
מצב זה דורש התייחסות תזונתית מיוחדת. בשלב זה הכליה שהושתלה מתפקדת, לכן הדגש לא יהיה בדיאטת דלת חלבון ואשלגן כמו אצל חולי אי-ספיקת כליות כרונית, או דלת אשלגן וזרחן, כמו אצל מטופלי הדיאליזה, אלא מטרת הדיאטה היא למנוע סיבוכים הנגרמים עקב הטיפול התרופתי הניתן למניעת דחיית השתל. במקרים אלה עקרונות הדיאטה דומים מאד לדיאטת חולי לב, דהיינו מזון דל בנתרן, דל בשומן רווי וכן שמירה על משקל מאוזן.
העשרות תזונתיות לחולי כליות
חולים הסובלים מאי ספיקת כליות ומתקשים לצרוך את כמות הקלוריות היומית הנדרשת עבורם נעזרים לעיתים קרובות באבקות העשרה עתירות קלוריות ודלות בחלבון ובאלקטרוליטים. ניתן להשיג אבקות במגוון טעמים כולל טעם נייטרלי שאותן אפשר להוסיף למזון שהמטופל רגיל ואוהב לאכול (כגון אבקת מילשייק של הדסה) או להיעזר באבקות להכנת פודינג עתיר קלוריות, דל חלבון ודל בנוזלים ובאלקטרוליטים (כגון פודימיקס Pre-D של הדסה).
חולים המטופלים בדיאליזה לרוב נעזרים באבקת חלבון נקייה אותה הם מוסיפים למזון שהם אוכלים (כגון חלבון מי גבינה של הדסה). במידה וקיימת בעיה גם בצריכת קלוריות נאותה הם יכולים להיעזר באבקות עתירות קלוריות וחלבון שגם אותן ניתן להשיג במגוון טעמים או בטעם נייטרלי. אבקות אלו דלות בנתרן ואשלגן (כגון הדסה שייק). גם במקרים אלו ניתן להיעזר באבקה להכנת פודינג עתיר קלוריות וחלבון ודל אלקטרוליטים המיועד לחולי דיאליזה (כגון פודימיקס 475 של הדסה).
לסיכום:
כפי שציינו, הטיפול התזונתי במחלות כליה הוא אישי (אינדיוידואלי) וכל חולה הסובל מחוסר תפקוד כלייתי, בדרגה זו או אחרת, יקבל תפריט המותאם לבדיקותיו, משקלו, סגנון חייו וטעמו האישי. הטיפול התזונתי בקרב חולי הכליה הוא מרכיב הכרחי בטיפול המשולב שניתן להם וצריך להינתן רק לאחר התייעצות עם הרופא הנפרולוג.
