המצב התזונתי של כל אדם עלול להידרדר במצבים מסויימים, לרוב במצבי חולי, אך גם בכל מצב אחר הגורם לחוסר תאבון או לצריכת מזון מועטה ולא מגוונת. במצב זה עלול להתפתח מצב של תת-תזונה.
תת-תזונה מוגדרת כמצב שבו הגוף אינו מקבל את כמות החלבונים, השומנים, הפחמימות, הויטמינים ו/או המינרלים הדרושה לתפקודו התקין. תת-תזונה הוא מונח כללי המתאר מצב בריאותי הנגרם כתוצאה מכך שהצריכה התזונתית אינה טובה ואינה מתאימה לצרכים התזונתיים של האדם. מצב זה עלול להיגרם עקב ירידה כללית באכילה, אכילת מזון שאינו איכותי ודל ברכיבי תזונה חיוניים, בשל בעייה בספיגת המזון ומרכיביו או בשל אובדן מוגבר של רכיבי תזונה כמו במצבי שלשול, הקאה ודימום מתמשכים.
אוכלוסיות הנמצאות בסיכון לתת-תזונה
*תינוקות וילדים קטנים פגיעים במיוחד משום שהם זקוקים לכמות גדולה יותר של קלוריות כדי לגדול ולהתפתח.
*מתבגרים שקצב גידולם מואץ
*קשישים
*אנשים הסובלים מהפרעות אכילה
*אנשים הניזונים מדיאטות מגבילות במיוחד ולא מגוונות במשך תקופה ארוכה
*אנשים הסובלים ממחלה כרונית במערכת העיכול
*אנשים הנמצאים בטיפולים אונקולוגיים
*אנשים הסובלים ממחלות כרוניות המשפיעות על אכילתם או הדורשות הגבלות תזונתיות מחמירות.
*אנשים במצב כלכלי קשה שאינו מאפשר רכישת מזון נאותה
*אלכוהוליסטים
למרות שתת-תזונה מקושר אצלנו לרזון קיצוני, אנו רואים יותר ויותר אנשים בעודף משקל הסובלים מכך. אותם אנשים אמנם צורכים יותר מדי קלוריות, אך הם מסתמכים על מזון לא איכותי ואינם מקבלים מהמזון את רכיבי התזונה החיוניים לתפקוד אופטימלי של גופם.
ההשפעות של תת-תזונה על גוף האדם
סרקופניה – אחת התופעות המסוכנות המאפיינות תת-תזונה היא סרקופניה – ירידה במסת השריר, בחוזקו ובתפקודו. תופעה זו, בדומה לאוסטיאופורוזיס, מתפתחת במהירות אצל בני 40 ומעלה שבתזונתם חסרים חלבונים, ויטמינים ומינרלים.
החלשות מערכת החיסון – גופו של אדם הסובל מתת תזונה יתקשה לבצע פעולות שגרתיות, כגון התנגדות למחלה עקב היחלשות המערכת החיסונית. בהמשך,מצב זה עלול להשפיע על חילוף החומרים ועל תפקוד הגוף, לגרום למחלות שונות ולהחמיר מחלות קיימות ואף להביא לקריסת מערכות הגוף.
החלשות פיזית ומנטלית– תיתכן ירידה ביכולות הפיזיות והקוגניטיביות, עקב חולשה כללית, ירידה במסת השריר וחסרים תזונתיים המשפיעים על תפקוד מערכת העצבים (כגון B12).
כיצד מאבחנים תת תזונה?
*איבוד משקל או ירידה בלתי רצונית במשקל של למעלה מ- 5% ממשקל הגוף במשך 3 חודשים.
*הגעה למצב של תת משקל, מצב שבו מדד מסת הגוף (BMI) של מבוגרים מעל גיל 65 הינו מתחת ל-22.
*בדיקות דם: רמת אלבומין נמוכה בדם, מחסור בויטמינים ומינרלים.
*אנמנזה תזונתית – אבחון האכילה של האדם יכול להעיד על סיכון לפיתוח תת-תזונה גם לפני שיש סימנים ברורים לכך.
כיצד מטפלים בתת תזונה?
לפני הטיפול התזונתי יש לפנות לייעוץ רפואי על-מנת לאתר את הגורם ולטפל בו. לדוגמה, במצבים של שלשול מתמשך או הקאות מרובות יש לטפל בבעיה עצמה, אחרת כל מזון שיאכל לא יתעכל כראוי או לא יספג במלואו.
הטיפול בתת תזונה יכול להתרחש בבית או בבית החולים. במקרה שהטיפול נעשה בבית, יש צורך בליווי רפואי ובדיאטנית לאורך תקופת ההחלמה, כאשר הטיפול מותאם לכל מטופל בהתאם למצבו. הטיפול בתת תזונה יתבטא לרוב בהגדלה של צריכת האנרגיה (קלוריות), ו/או החלבונים, הפחמימות, הויטמינים והמינרלים של המטופל בצורה הדרגתית. מטרת הטיפול היא שיפור צריכת רכיבי התזונה השונים ובעזרת כך חיזוק הגוף והפחתת הסיכון לסיבוכים, כגון זיהומים.
אחת הדרכים המקובלות להתמודדות עם מצבי תת תזונה היא לשלב בתפריט היומי העשרות תזונתיות. ישנו מגוון גדול של פתרונות תזונתיים שיכולים לתת מענה טוב במצבים אלו: מזונות נוזליים המגיעים מוכנים לשתייה, אבקות להכנת שייקים (כגון הדסה שייק), אבקות להכנת פודינגים (כגון פודימיקס 475 או פודימיקס 360), אבקות להעשרת המזון בטעם נייטרלי (כגון הדסה לאנצ’) ועוד. יש לבחור את העשרת המזון המתאימה ביותר לכל מטופל הן מבחינת תכולת הקלוריות והחלבון שבה והן מבחינת המרקם של המזון. במידה ונדרשות העשרות של ויטמינים ומינרלים ספציפיים (כגון ברזל, ויטמין B12 וכו) בד”כ יומלץ על מתן תוסף ספציפי שיענה על הצורך.
