האכלת ילדים בררניים יכולה להיות מאתגרת. בעולם מושלם, ילדינו יאכלו את כל המזון שאנו מציעים להם, אבל במציאות אנו יודעים שלא תמיד זה המצב. אמנם אנחנו רוצים לשלוט על מה שילדינו אוכלים, אבל לילדים יש רצונות משלהם והם אלו שמחליטים מה וכמה לאכול. לעיתים הורים מתבלבלים בהקשר של מה תפקידם בנושא ההאכלה של ילדם, לכן חשוב לזכור כי תפקידי ההורה הם:
להחליט איזה אוכל מוגש לילד
להחליט מתי הילד יאכל (תזמון הארוחות)
לקבוע איפה הילד יאכל (קביעת מקום האכילה)
תפקיד הילד הוא לשלוט במה הוא אוכל וכמה הוא אוכל ממה שהוגש לו.
במידה ונדע לעשות את חלוקת האחריות הזאת נוכל לסמוך על ילדינו בהאכלה: לכבד את אותות הרעב והשובע שלהם ולעזור להם לווסת את עצמם כאשר הם אוכלים. ויסות עצמי הוכח כמסייע לילדים לפתח קשר בריא עם אוכל ומערכת יחסים בריאה עם האוכל ויכולה לעזור להם לבחור את תזונתם טוב יותר במהלך חייהם.
כיצד אנחנו מייצרים את חלוקת התפקידים הבריאה הזו בינינו לבין ילדנו? להלן 5 טיפים שיעזרו לכם בתהליך:
- הקפידו על לוח זמנים יומי, עם ארוחות מתוכננות
ילדים זקוקים לשגרה בחייהם, כולל באוכל. רוב הפעוטות והילדים בגיל הרך מפתחים התנהגות אכילה בריאה כאשר מוצע להם אוכל כל שעתיים עד 3.5 שעות, לילדים בוגרים יותר מומלץ להגיש מזון כל 3 עד 4 שעות. קביעת לוחות הזמנים הקבועים לאכילה מאפשרת ליצור שגרה לאורך היום, ומאפשרת לילד לאכול כאשר הוא רעב ולסיים את האכילה כאשר הוא שבע. העדר שגרת זמני אכילה עלולה להוביל למצב שבו כל הזמן ישנו אוכל זמין והילד מתחיל לאכול מסיבות שאינן פיזיולוגיות ואינן קשורות לרעב כגון עייפות, שעמום, תסכול ועוד.
חשבו על אכילה כמו על מיכל דלק: אם אנו כל הזמן ממלאים את מיכל הדלק הזה אנחנו לא מאפשרים לו להתרוקן (לעכל את האוכל שלנו) ולעיתים אפילו הדלק נשפך החוצה (אכילה עודפת). אנו רוצים לנהוג בגופנו כמו שאנו נוהגים עם הרכב שלנו – כשמיכל הדלק ריק ממלאים וכשהוא מלא אין צורך למלאו עוד. כך גם גופנו, אכילה צריכה להתבצע כאשר הקיבה ריקה וישנה תחושת רעב ולהסתיים כאשר ישנה תחושת שובע. אין צורך למלא עוד קיבה שכבר מלאה.
- ספק אוכל שרובו מוכר ושלב מעט מאכלים חדשים
כלל האצבע הוא להציע 75 אחוז אוכל מועדף ו 25 אחוז אוכל לא מועדף בכל ארוחה. ילדים עלולים לחשוש כאשר מוצג להם מזון חדש או מזון שאינו מועדף, לכן כללו פריטים חדשים אלה עם מזון שהם כבר מכירים ואוהבים, כך תמזערו את הפחד ותוכלו למקסם את הסיכוי שהם ינסו את המזון החדש. יתכן שיידרשו עד 10, 20 או אפילו 30 חשיפות של אוכל חדש לפני שילדכם יתחיל לאכול אותו, אז אל תתייאשו לאחר הניסיון הראשון והמשיכו להציע אותו לצד מזונות מוכרים ואהובים.
- חשוב להקפיד על ארוחות משותפות עם הילדים
לארוחה משותפת עם ילדיכם יתרונות רבים. הילדים שלנו מסתכלים עלינו, ההורים, ומחקים אותנו. הם לומדים מאתנו כיצד להחזיק סכין ומזלג, כיצד לחתוך את האוכל וגם לומדים מאתנו איזה מזונות אנחנו אוהבים לאכול. זכרו כי ההורה הוא מודל החיקוי של הילד גם בנושא האוכל. אם אנחנו נביע סלידה ממזון מסוים הילד ילמד מאתנו, אם נגלה פתיחות למזונות חדשים יש סיכוי טוב שגם הוא יאמץ הרגל זה.
ארוחה משפחתית יכולה להיות ארוחת בוקר/ערב או סתם ארוחת ביניים אחה”צ – כל משפחה וסדר היום שלה. חשוב לשבת עם הילדים ולאכול יחד איתם את המזון שבחרתם להגיש ולהוות דוגמא לאכילת המזונות החדשים שאתם מנסים לשלב בתפריט המשפחתי.
- חשוב על איך אתה מדבר על אוכל
במקום לומר, “נסה את הברוקולי שלך, אני יודע שתאהב את זה” – או גרוע מזה, “תאכל את הברוקולי שלך, זה טוב לך” עדיף לאמץ סגנון שיחה שונה כגון “תראה איזה צבע יפה יש לברוקולי”, או “איזה מרקם יש לברוקולי? שלי רך וטעים, איך שלך”?
יש משמעות גדולה לאיך אנחנו מדברים על האוכל ובאילו מושגים אנחנו בוחרים להשתמש. כאשר סגנון השיח מייצר לחץ על הילד לאכול את המזון החדש יש סבירות גבוהה שתיווצר התנגדות אצל הילד לחוויה החדשה. כאשר אנו מעודדים אותם להיות סקרנים לגבי המזון (לחקור את התכונות והטעם שלו), הם עשויים להיות מוכנים יותר לנסות.
- צמצם את תסמונת הבישול בהזמנה אישית
בהרבה בתים, בעיקר בהם ישנו ילדן בררן, נוצר מצב שבו ההורה מוצא את עצמו מכין לכל ילד ארוחה אחרת בהתאם לרצונותיו – לזה אנו קוראים “תסמונת המסעדה”. מצב זה מקשה מאד על ההורים שצריכים להכין מגוון ארוחות כל פעם וגם לא מאפשר לילד להיחשף למזונות חדשים, כיוון שהוא תמיד מקבל רק את מה שהוא רוצה. כמובן שמצב זה נוצר מהרצון העז של ההורים שילדם יאכל משהו ולא ילך לישון או לביה”ס רעב, אבל חשוב להבין כיצד מילוי רצונותיו מקבע את הבררנות שלו באכילה.
במקום לשאול את הילד: “מה תרצה לארוחת הערב?” נסו לשנות את השיח ל: “אנחנו אוכלים היום ספגטי וקציצות לארוחת ערב. האם תרצה את זה עם בטטה או גזר? האם תרצה עם רוטב או בלי רוטב? ” בכך שאנו מציעים אפשרויות מוגבלות, אנו עדיין נותנים לילדים שלנו אוטונומיה לקבל החלטה ונותנים לו תחושת שליטה על הבחירה מה לאכול, אך זה לא מאפשר יותר את “תסמונת המסעדה”.
זכרו: אכילה אינה המטרה היחידה
עבור ילדים בררנים, אכילת אוכל חדש יכולה להיות מאתגרת ממש. במקום לקפוץ ישר לאכילה, נסו קודם לגעת, להריח, ללקק, לנשוך כאינטראקציה ראשונית עם האוכל וליצר חוויה ראשונית נעימה במפגש עם האוכל החדש. המטרה הסופית היא שהילד יתנסה באכילה, אבל הדרך להשגת המטרה חשובה לא פחות. חשוב להיות רגועים ולשדר נינוחות בעת האכילה בכלל ובחשיפה למזון חדש בפרט. נורמלי מאוד שצריכת הילד תשתנה משמעותית מיום ליום, כך שסירובו לגעת/לטעום/להתנסות במזון החדש ביום נתון יכולה להשתנות במהרה כעבור ימים ספורים.
זמן הארוחה עם ילדים בררנים לא חייב להיות מלחיץ
השתמשו בטיפים אלה כדי להוריד את הלחץ מכם ומהילדים הבררניים שלכם. מצאו דרכים להכניס אוכל חדש באופן פחות מלחיץ ויותר נחמד ומשעשע. אל תשכחו לקחת בחשבון את השפה שלכם וכיצד הדבר משפיע על תגובתם למזון החדש – פשוט הציעו שתי אפשרויות לבחירה בארוחה או נהלו שיחה על האוכל החדש – גישה זו יכולה לעשות את כל ההבדל. נסו את הטקטיקות החדשות האלה ותהנו מההתקדמויות הקטנות לאורך הדרך. אל תשכחו לתת לילדכם חיזוקים חיוביים על כל צעד שעשה.
